פסק-דין בתיק ת"ק 015166/00

1.         התובע היה לקוחו של הנתבע. תביעתו שבפני עניינה סך של 5,000 ש"ח במקור, אשר הופקדו ע"י התובע כתנאי לשחרורו בערובה בהליך שבו יוצג על ידי הנתבע.

2.         לטענת התובע הכספים הופקדו עד שמוכתר הכפר שלו יחתום על ערבות צד ג' עבורו, בהתאם להחלטת בית המשפט דאז.

            המוכתר חתם על הערבות ומאז הוא פונה לנתבע על מנת שיגיש בקשה להשבת הפקדון. כך גם היה לאחר שמשפטו נסתיים. לטענתו משך אותו הנתבע בטענות סרק.

            בירור שערך בשנת 2000 במזכירות ביהמ"ש, העלה כי כבר ב - 18.4.99 הועבר סכום הפקדון לנתבע לרבות הפרשי הצמדה וסה"כ 6,702.77 ש"ח. זאת לאחר שהנתבע הגיש בקשה מתאימה.

            מכאן התביעה.

3.         הנתבע אינו כופר בעצם העובדה כי סכום הפקדון הועבר לידיו וכי לא העבירו לתובע. אלא שלטענת הנתבע נותר הסכום הנ"ל בידיו לאחר קבלת הסכמת התובע.

            לטענתו, ייצג את התובע במספר הליכים והתובע נשאר חייב לו סך של 15,755 ש"ח. התובע שילם לו סה"כ 5,440 ש"ח.

            הנתבע מודה שהתבקש להגיש בקשה להשבת הפקדון, אלא שהתנה זאת בתשלום שכר טרחה וכי הגיע לידי הסכמה עם התובע כי שכר טרחתו יהיה בגובה הפרשי ההצמדה והריבית שנצברו על הפקדון. כן התנה זאת בתשלום יתרת חובו של התובע.

            לטענתו השיב לו התובע כי את הפקדון לווה מאנשים אחרים ועל-כן ראשית עליו להשיבו להם ואת יתרת חובו ישלם חודש לאחר הגשת הבקשה. דבר זה לא נעשה.

            הנתבע טוען כי בחודש נובמבר 2000 לערך, נפגש עם התובע בתחנת הדלק שליד בי"ח בילינסון, ניסה להסדיר את העניין ובסופו של דבר סוכם ביניהם כי תשלום סכום הפקדון בסך 5,000 ש"ח יהווה סילוק החוב של התובע אליו.

            עוד ציין הנתבע בכתב ההגנה כי לאחר מכן שב התובע ודרש את כספי הפקדון לרבות בדרכי איומים.

            עד כדי כך הגיעו העניינים שזמן קצר עובר להגשת התביעה הגיע התובע בלוית אדם נוסף בעל חזות מאיימת לביתו של הנתבע ודרש החזרת הפקדון.

4.         במהלך הדיון בפני כפרו שני הצדדים זה בגרסת זה. עיקר טיעונו של התובע היה כי הנתבע מעולם לא הסכים לייצגו מבלי שקיבל מראש את שכר טרחתו וכי הוא או אחיו שילמו לו את שכרו עובר לכל דיון. התובע הביא כדוגמה לנוהג זה של עורכי דין פליליים, קבלה שמסר לו עו"ד שייצגו בהליך אחר בפני כב' הש' רוזן ולפיו התשלום בוצע לפני הדיון.

            מנגד הבהיר הנתבע כי אף פעם לא שולם לו מלוא שכר הטרחה בעת שייצג תושבי שטחים אלא שמאחר וייצוגם היה מקור פרנסה - לא יכול היה להימנע מלייצגם. לשאלת בימ"ש השיב כי לא החתים אותם על הסכמי שכ"ט, שכן ממילא לא ניתן לאתר אותם ולא ניתן לנסוע לשם לצורך גביה. בהמשך הודה כי הופיע גם בשביל שכ"ט בשיעור 1,000 ש"ח.

5.         על-פי כללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) תשמ"ו-1986, כלל מס' 40, אין עורך דין רשאי לחלט כספים ע"ח שכר טרחתו מתוך כספים שמגיעים ללקוח אלא אם קיבל  הסכמתו.     

            ראה לעניין זה גם דברי כב' הש' דורנר בע"פ 1075/98 מדינת ישראל נ' אופנהיים, פ"ד נד (1) 303 בעמ' 322.

            מכאן ראיתי לקבוע כי נטל ההוכחה רובץ על הנתבע להוכחת טענתו כי הכספים נוכו על ידו לאחר קבלת הסכמת התובע.

            לאחר ששקלתי בדבר ושבתי ועיינתי בכתבי בי-דין ובדברי הצדדים בדיון בפני, הגעתי לכלל מסקנה כי גרסתו של התובע עדיפה בעיני ואבהיר דברי.

            לו באמת היה התובע חייב כספים לנתבע, לא היה הנתבע מחכה זמן רב כל כך עם הגשת הבקשה להשבת הפקדון כאשר הוא סבר שהוא זכאי לקזז את חובו של התובע מסכומים אלו.